נחלות ברקת אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' פיק אנד פאק בע"מ ואח'

החלטה

לפניי בקשה למחיקת המלים "בסדר דין מקוצר" מכותרת כתב התביעה.

הרקע לבקשה

התובעת היא אגודה שיתופית והיא בעלת זכויות במספר בניינים בקריית שדה התעופה מכוח הסכמים שנערכו עם מנהל מקרקעי ישראל. בין התובעת לבין הנתבעת 1 חברת פיק אנד פאק בע"מ נכרת הסכם שכירות בלתי מוגנת בנוגע למבנה בשטח של כ-7000 מ"ר בקריית שדה התעופה (להלן: "המושכר"). הנתבעת 2, חברת ישראל קרגו לוגיסטיקס (אי.סי.אל) בע"מ היא, לטענת התובעת, חברת האם של הנתבעת 1 ועוסקת בתחומי עיסוק זהים לשלה.

לטענת התובעת, בדיקה שערכה העלתה כי בוצעו במושכר עבודות בהיקף נרחב ללא היתר בנייה כדין באופן המהווה עבירה על חוק התכנון והבנייה והפרה של הסכם השכירות. בעקבות זאת, ונוכח התעלמות (נטענת) מפניות התובעת, הודיעה התובעת לנתבעות על ביטול הסכם השכירות. בהתאם, עותרת התובעת בכתב התביעה להורות על סילוק יד הנתבעות מן המושכר.

טענת הנתבעות היא פשוטה. לדבריהן, הראיה בכתב הנדרשת לצורך הגשת תביעה בסדר דין מקוצר צריכות לכלול גם ראיות, להבדיל מטענות, בנוגע להפרת הסכם השכירות על ידי הנתבעות. הנתבעות גם מפנות לספרו של ד"ר זוסמן בו נאמר כי בתביעה לסילוק יד ממקרקעין יש להביא בכתב גם להפרה הנטענת, או בלשונו של מחבר הספר:" . . נסח רישום יכול וישמש "ראיה בכתב" בתביעה להסגת גבול אך לא בתביעה שעילתה מתן רשות לנתבע שהגיעה לקצה" (שם, עמ' 666). לפיכך נטען כי אין לפנינו תביעה הנתמכת בראיה בכתב כנדרש ומשום כך דין הכותרת להימחק.

התובעת חולקת על הנטען בבקשת הנתבעות. לדבריה, אין הכרח בקיום ראיה לכל מרכיב בעילת התביעה אלא די "בראשית ראיה" בלבד וזו קיימת במקרה שלפנינו בהסכם השכירות ממנו עולה כי התובעת היא בעלת הזכויות במושכר.

דיון והכרעה

לדעתי דין בקשה זו להידחות. תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת הגשת תביעה לסילוק יד ביחס למקרקעין שחוק הגנת הדייר אינו חל עליהם ובלבד שיש עליהן ראיות בכתב. בע"א 624/89 עוזי רחמים נ' נג'טולה קוהן, דינים מחוזי, כ"ו [5] 713, נקבע כי " בתובענה מסוג זה, כנגד פולש ומסיג גבול במקרקעין, די בצירוף נסח הרישום המעיד על בעלותו כדין של התובע בנכס כדי להוות את ראשית הראיה בכתב לצורך הגשת התובענה בסדר דין מקוצר".

טענת הנתבעות כי על התובעת להביא ראיות בכתב לא רק לעניין זכויותיה במושכר אלא גם לעניין הפרת הסכם השכירות אינה מקובלת. בהמ' 609/65 רוזובסקי נ' זביידה, פ"ד כ(1)236, 240 קובע בית המשפט: "משיש בידי התובע ראיה בכתב על עשיית ההסכם וקיומו, מותר לו לתבוע, בסדר-דין-מקוצר, לא רק אותן תביעות שהזכות לתבען קבועה בהסכם עצמו, כי אם גם כל אותן התביעות הנובעות מהפרתו או מסיכולו של ההסכם"

בענייננו, כיוון שבידי התובעת מצויה ראיה בכתב לעניין קיומו של הסכם שכירות, מותר לה לתבוע בסדר דין מקוצר גם את סילוק ידן של הנתבעות מן המושכר, כתביעה הנובעת מהפרתו של הסכם השכירות.

לאור האמור הבקשה נדחית. הנתבעות ישלמו לתובעת הוצאות בקשה זו בסך 1200 ₪ ללא קשר לתוצאות.

ניתנה היום, ט"ז כסלו תשע"ב, 12 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: